• Noa Bar

דיכאון, בידוד חברתי, עד לרצון לאובדנות

אמרו לה שהיא לא סקסית והיא האמינה...

הוא היה צריך להוכיח שהוא "גבר" וכולם צחקו...

הוציאו אותם מקבוצת הווטסאפ ולא הזמינו למסיבה...

הם בסה"כ חוו נידוי והרגישו שונים.

זה פגע בערך העצמי שלהם ומשם - זה הגיע לידי חוסר אהבה עצמית, עד לנטייה להתבודד ולא לרצות לפגוש חברים. הכעס והעצב הפכו לדיכאון. הדיכאון הפך לתחושת יאוש עד כדי הרס עצמי. זה התבטא ב"אכילת בולמוס", או באי אכילה כלל, בחיתוכים עצמיים עד זוב דם, בהתמכרות לסמים ולאלכוהול ועוד דרכים ותופעות הרסניות, שעלולות להגיע גם לרצון למות.


הזהרה חשובה: סביב נושא הדיכאון והאובדנות יש המון בורות והסתרה חברתית.

רבים ממטופליי ומהסביבה סובלים מחרדות קשות, מדיכאון ומהתמכרויות, שהראש שלהם מסתיר כ"סוד גדול" והסובלת הראשית, אצל כל אחד ואחת מהם היא ה"רגש" שלהם שלא חופשייה להיות "רגש".

הרגש ויתרה על עצמה ובמקרים קיצוניים, כל מה שהיא רוצה זה - למות.

לפעמים נגיב ממקום של כעסים ומחאה והרגש תעשה אקט של "דווקא". לפעמים נגיב ממקום של ויתור עצמי וזה יתבטא בעצב, שעלול להחמיר למצב של דיכאון וכשהדיכאון אינו מטופל, הוא גם ממשיך למצב של יאוש. יאוש זה לרצות למות!


על מנת להבין מה זה דיכאון ובידוד חברתי עד כדי הרצון למות, נתחיל בהבנה של מה זה רגש?

ע"פ הויקיפדיה - "רגש הוא מצב נפשי-גופני שיש לו ביטויים סובייקטיביים ואובייקטיביים.

הרגש עשוי להתבטא במידות שונות של עוררות גופנית נעימה או בלתי-נעימה, בדפוסי מחשבה מסוימים וכן בהתנהגות.

רגש מקושר למצב רוחו של המרגיש, ולאישיותו. רגשות שונים יכולים להתקיים במקביל. בהתאם לכך, מצבים מסוימים יכולים לעורר מספר רגשות בעצמות שונות, ואדם אף יכול לחוש גם רגשות מנוגדים כגון, שמחה ועצב בו זמנית."


אני מסכימה עם ויקיפדיה וחשוב לשוחח על נושא הרגשות בימנו, כיוון שרבים נוטים להסתיר ולהתעלם - מהרגשות של עצמם, של בני הזוג ושל ילדהם.

העולם הרגשי שלנו מוכר וזכור בחלקו מהילדות המוקדמת, אבל לא הכל צף ועולה ביום-יום שלנו.

הרוב חווי ונסתר בתת המודע שלנו.

האופן בו הגבנו רגשית לארועים ולחוויות בחיים שלנו נגזר לרוב מהאופן שבו הגיבו רגשית גם ההורים והסביבה הקרובה שלנו.

לעיתים מגיבים בחיקוי, לעיתים מגיבים בגירוי לגירוי.

ולעיתים לא מגיבים כלל.

התעלמות מהרגש שלי או של האחר מביאה למצב, שבו חלק מאוד דומיננטי שבי, לא מקבלל ביטוי מילולי או ביטוי רגשי.


הצד הרציונאלי = ה"ראש" מנוי על השפה הורבאלית..

ואילו הצד האמוציונאלי - ה"רגש" מנוי על הביטוי הרגשי, שפחות מתבטא טוב במילים ויותר בתגובות רגשיות ופיזיות ואם נתעלם מהם, עלול להגיע ליידי ביטוי בפגיעה בבריאות שלנו בצורת סימפטומים ומחלות.

ברגש יש מנעד גדול של "סוגי רגש", שהצד השני לא תמיד יודע לקרוא או לפרש, כיוון שלכל רגש יש משמעות ומופע אחר ובעוצמות משתנות.

כעס, עצב, שמחה, אהבה, עייפות, רעב, תיסכול, אשמה, קינאה וכו' מוכרים לכולנו, אך לא תמיד ביטאנו אותם בצורה חופשית והשיפוט העצמי או הסביבתי כשאנו מבטאים רגשות אלו, עלולים להתפס כביטוי ל"חוסר איזון" או לחוסר "וויסות רגשי".

חשוב לא להצמד להגדרות ובעיקר להבין שמפחיד ומאיים ככל שיהיה, הרגש המדובר, זהו מופע רק של הסימפטום!

המקור למצוקה הינו בנתק, שנוצר בין ה"ראש" והרגש" של האדם/המתבגר הנמצא במצוקה ולזה יש להתייחס בחשיבות רבת מעלה, תוך נקיטת צעדים לריפוי הנפשי.

במצבים בילדות בהם קיבלנו התייחסות שלילית מהסביבה הקרובה לביטוי הרגשי שלנו, לרוב, תתקבע אצלינו סלידה, דחייה, התנגדות לאותו רגש. לעיתים תהיה הקצנה של הרגש.

לדוגמה, אם כעסו עלינו, פגעו בנו או הגיבו בכעס מוגזם לידנו, הנושא של הכעס עלול להיות אצלנו בלתי פתור ובלתי מאוזן.

יש לזכור, שכעס, הוא אינסטיקט ראשוני-השרדותי, שבא להגן עלינו בעת פגיעה או איום חיים.

אם הכעס לא מקבל ביטוי כראוי, הוא עלול ל"התקלקל" לידי אלימות, הסטה של הכעס על האחר או על עצמי. כשהכעס על ה"עצמי" גובר, הכעס עלול להתבטא בהתמכרויות ובביטויים של הרס עצמי, עד לאובדנות.


כמטפלת רגשית ע"פ שיטת ה"טרילותרפיה", שפיתח מורי - הזן מאסטר ניסים אמון וע"פ השיטה שפיתח מורי - דר' נאדר בוטו ה"שטיפה האנרגטית", אני משתמשת בכלים טיפוליים ובדרכים להעצמת הרגשות הכלואים בגוף, על מנת להציף את הרגש העצור בתת המודע ובמרידיאנים (ערוצי האנרגיה בגוף), על מנת לשחרר את האנרגיה העצורה של אותו הרגש: הכעס, העצב, הדאגה, וכל סוג של כאב רגשי.

חשיפת וביטוי הרגש באופן מודע, מאפשרים להגיע לשקט ולשלווה הפנימיים אליהם אנו מייחלים.

הכרחי ל"הכיר" את העולם הרגשי שלנו ו"לעבור" בכל הצדדים שבנו - הצד הרציונאלי - ה"ראש", שמודע ל"סיפור" של נסיבות החיים שלנו. הצד האמוציונאלי - ה"רגש", שחווה את ה"סיפור" בצורה שונה מה"ראש" ולהגיע לאזור ה"אמצע" - הוא המצב של האיזון הפנימי - נקודת ה"אפס", שחף מהדפוסים שהוטבעו בנו מהסביבה הקרובה, בעיקר בילדות המוקדמת שלנו.


רבים ממטופלי הם בני נוער המצויים בגיל ההתבגרות, שבו הנושא החברתי תופס את מרכז החיים.

דימויי הגוף, ההצלחה החומרית וההישגים האקדמאים הינם העיסוק העיקרי בחברה המערבית.

בני הנוער וחברה צעירים, בעיקר, נתונים בלחץ רב ובהשוואתיות, שהולכת וגוברת לאורך החיים.

ה"ראש" שלנו היישגי ותחרותי ומשם נגזר עלינו להוכיח שאנחנו הכי טובים, הכי חכמים, הכי יפים, הכי רזים, הכי מוכשרים וכו'.

מנתונים קשים על נוער בישראל: עולה כי שליש מבני הנוער סובלים מדיכאון! מתוך כתבה ב YNET, "רבים מהם גם מודים שהם פוצעים עצמם עד זוב דם. התופעה הזו של פציעה עצמית, כך מתברר, נפוצה בממדים שלא היינו מודעים להם..."
בכתבה אחרת: "בכל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו."

לא אכנס לסיבות לדיכאון ולהתאבדויות.

לכולן אותו מקור - הנתק בין ה"ראש" וה"רגש" אצל הנער או הנערה, שיצר את מערכת היחסים הפנימית הבלתי מאוזנת והבלתי מפרגנת.

מערכת היחסים הפנימית בין ה"ראש" וה"רגש" - הינה תקשורת לכל דבר ועיניין.

כדי ללמד תקשורת יחסים פנימית טובה, יש לנו אחריות הורית, קודם כל, לייצר תקשורת טובה בתוכנו ההורים ואח"כ ביננו לילדנו.

נדרשת דוגמה אישית קודם כל שלנו עם עצמנו ההורים, בתקשורת בין ה"ראש" וה"רגש" שלנו.

מערכת יחסים טובה תהיה דוגמה למערכת היחסים הטובה בין ה"ראש" וה"רגש" שלהם, על מנת למנוע את הבריחה ממצבי היאוש והדיכוי הרגשי, שעלולים להוביל, כאמור, לתופעות כמו התמכרויות, אכילה רגשית או אי אכילה כלל, פגיעה והרס עצמי ועד לרצון למות.


נוכחות ההורים בחיי הילדים הכרחית בגילאים הצעירים, לפחות של אחד ההורים.

כשבונים בית, נדרשים יסודות יציבים וטובים.

גם אצלנו, כבני האנוש, נדרשים יסודות יציבים - רגשית, ראציונאלית ועם חיבור לחיים.

נדרש הורה יציב נפשית וחומרית, שמחובר למציאות ולחיים ושישקף לילד, שהכל בסדר, גם אם לא הכל בסדר. בהמשך, הילד או הילדה המתבגרים יוכלו לפתח את ה"הורות הפנימית" הזו בתוכם. זוהי דמות ה"אמצע" ע"פ הטרילותרפיה.

הדרך שלי כאמא ל- 5 ילדים, שעברו מסע של גירושים (פעמיים) ומעברי בתים (עשרות פעמים), כשהיסדות שלי ושל הזוגיות והבית היו מאוד רעועים, היא קודם כל לבנות אמון בייני לבינם, בינם לבין הסביבה ובינם לבין החיים.

אני מכוונת את ילדיי להאמין בטוב ולראות את היופי בחיים ובעולם כולו: באקזיסטנס, בקיום, בטבע ובכל מה שאיננו ה"אני" שלהם.

אמון בעצמם, נבנה מתוך האמון שלי בהם ושלהם בי.

נדרשת מודעות לבניית יסודות של אמון ושל ראייה חיובית את החיים, להזנת הביטחון העצמי שלהם.

אני משדרת מסר אחיד ועוצמתי, שאני כאימם, תמיד אהיה לצידם ואעצים את הערך העצמי שלהם.

גם אם המורה ירדה עליהם, או שקיבלו ציון לא טוב.

גם אם נידו אותם חברתית או שהם מרגישים לא מספיק טובים או מוצלחים, תמיד אדאג לשקף להם מראה של "אהבה ללא תנאי".

לדעתי, לא קיים כזה מונח: "ביקורת חיובית". הביקורת בכל מופע איננה מגיעה ל"ראש" ול"רגש", כ"ביקורת בונה".

ביקורת-היא ביקורת-היא ביקורת והיא מגיעה לרגש, כחוסר אהבה.

במסע החיים אנחנו יכולים להיטיב רק את עצמנו!

תזכרו שמסביב יש הרבה ביקורת ושליליות, שאין לנו שליטה עליהם והסבל והקשיים מהסביבה הם חלק מהחיים, אבל חשוב מאוד לזכור, שהדרך יפה ונעימה יותר, ללא ביקורת וללא שיפוט עצמי.

אני מנחה את ילדי ובכלל זה גם את מטופליי, להתייחס לעצמם כמו מישהו שהם מאוד אוהבים.

כיצד בונים את האמון של ילדי בי ושלי בהם? האמון ביננו נוצר מתוך תקשורת מכבדת, ללא שיפוט, ללא ביקורת ובעיקר מתוך שיתוף, הכלה ודוגמה אישית. קוראים לזה "אהבה ללא תנאי".

יכולת ההכלה שלי, את הרגשות והמשברים שילדי חוו ועדיין חווים, מלווה בהרבה סבלנות ומתוך בחירה מודעת ל"חוסר ההזדהות" בסבל או במצוקות שלהם, לא כי אינני רגישה אליהם, להיפך.

הדבר נעשה מתוך בחירה מודעת, שהם עצמם עוברים את ה"מסע", שהם אכן אמורים לעבור.

כל ילד והמסע שלו ואני כאימו, מבינה, שברגע שאני סובלת בשבילו, אני חוסמת את זרם האהבה אצלו.

אם עולה בי סבל כתגובה לסבל שלהם, נראה, שאני כאדם עדיין לא התנקתי רגשית מאותו הסבל ויש שם סוג של אשמה עצמית, שאני לוקחת כאימם ומרגישה אחראית לסבל של ילדיי.

אני לוקחת אחריות מלאה על המקום ה"בלתי מפותח" עדיין אצלי, מנקה אותו בהרבה סליחה עצמית ומשחררת גם את רגשות האשמה השליליים אצלי.

כשאני מבינה את דרך השיחרור מ"החזקת" הסבל והכאב של הילד שלי, אני תומכת בהתקדמות שלו.

אני משחררת את הסבל והדאגה אצלי, כאימו.

ואני מאפשרת ומזרימה אצלי ואצלו את זרם האהבה.


תרגול הוויה של אהבה – היא המפתח לתהליך הריפוי. בליווי ובהדרכה שלי, אני מלמדת כיצד להשתמש במודעות של הנשמה ה"אנושית" שלנו, שניזונה מאנרגיית האהבה שהלב הפיזי שלנו מפיץ. אנרגית הלב היא מקור השחרור באחיזה בגורמי הסבל, שמביאה לתחושת האושר ויישום ההצלחה והסיפוק בחיים.

מתי מתאים לעבור תהליך של ניקויי רגשי ויציאה מהדיכאון, מהבידוד החברתי, עד לרצון לאובדנות? התשובה היא עכשיו !!!

אין גיל או זמן המתאימים לשינוי, להתפתחות בעזרת למידה ורכישת מודעות ולבניית אמון וביטחון ב"עצמי" ובעולם. למידה ומודעות = התפתחות ויציאה מה"חושך", שזה הבורות, הפחדים, התקיעות וכו',

לכיוון האור, שזו דרך האהבה, החיבור לייעוד ולמקור הראשוני של כל אחד ואחת.

דרך הריפוי מתחילה בלהודות שסבלנו מספיק!

יש להודות, שיש צורך בשינוי ושהאחריות לשינוי - היא שלנו.

בעזרת לימוד מודעות והפנמת כלים כמו השפה ה"טרילותרפית", מייצרים תקשורת שמביאה לשלום בבית הפנימי שלנו. מתחיל תהליך של סליחה לעצמי ולסביבה וקבלה של נסיבות החיים.

הדרך שאני מציעה היא דרך המשלבת את ה"זן בודהיזם", הרפואה הסינית וההודית, לימוד המודעות, הניקוי הרגשי ותרגול מדיטציה ונשימה.

בקליניקה הפרטית שלי אני מדריכה ומטפלת בשיטת ה"טרילותרפיה", שפיתח מורי - הזן מאסטר, ניסים אמון, בשילוב עם ה"שטיפה האנרגטית", ע"פ מורי דר' נאדר בוטו ומשלבת מיומנויות נוספות כמורה מוסמכת לאשטנגה יוגה ולמדיטציה. בליווי ובזמן קצר יחסית, אני מדריכה ומלווה ילדים, בני נוער, צעירים, זוגות ואנשים בוגרים המצויים במשברים שונים בחייהם, בתהליכים המלמדים כיצד להגיע לאיזון ולהתפתחות אישית, בשילוב של הריפוי הפיזי והרגשי על מנת לצאת מהדיכאון, מהחרדות ושאר הסימפטומים והמחלות ולהגיע לשקט ולשלווה הפנימיים.

החיים זו אנרגיה שיש לה תדר. התדר האנרגטי של ה"אמון בחיים", ממוקם פיזית בגוף בצ׳אקרה השביעית, היא צ׳אקרת הכתר. זהו המרכז האנרגטי - הרוחני, שהוא החיבור לאלוהי - לשמיימי. הוא שמור להזנה של נשמה ה"אנושית" שלנו - היא המודעות, שהסבל הרגשי והפיזי איננו אמור לאיים עליה. כשחווים קונפליקט וקושי בחיינו, אנו לומדים כיצד לאפשר למודעות המתפתחת שלנו, ששיחררה את הבחירה לסבול מאותו "שיעור", לעבור את ה"בחינה" ואז נחווה שקט פנימי ונלמד להכיר את העוצמה האישית שלנו.

מזמינה אתכם ללמוד עוד על ה״עצמי״ הזה שלכם, שמבקש אומץ, שמתחנן לאהבתנו העצמית ושנותן לכולנו שיעורים ב״פחד במה״, כיצד לעמוד במרכז הבמה של החיים שלנו עצמנו.

לא עוד להסתתר או לכבול עצמנו בבידוד החברתי, שכפינו על עצמנו ממקום של פחדים וחוסר אמונה עצמית. החיים זו לא חזרה גנרלית.

החיים זה המופע שמתרחש ברגע הזה ממש!

כל מה שקורה לנו בחיים, קורה ברגע הזה וזה הרגע היחיד שקיים.


משתפת בפוסט פייסבוק שכתבתי ב 25/2/2018

אודות מטופלת עם דיכאון קליני קשה ושהגיע אליי לאחר ניסיון התאבדות


אני כותבת בעילום שם בשם, המטופלת המקסימה שהגיע אליי היום, אחרי ניסיון התאבדות. הרגש רצתה למות. הראש היה קשה איתה. כבר שנים. מאז שהכריח אותה בנישואים מאז שהאמין שהאהבה שלה עומדת בתנאים, של ״אם את יפה, נאהב אותך״. ״אם את חכמה ותלמידה טובה, נאהב אותך״. אם ואם ואם... ואם הראש היה קצת פחות ביקורתי, שיפוטי ודורש הרבה מהרגש, שהיא באופייה מאוד שונה ממנו, היתה אהבה ושיתוף פעולה שמביאה להצלחה בחיים.

הבחורה הזו מאוד שונה מהסביבה הקרובה שלה.. מאמא, מהאחיות ומכל שאר החיות. היא העיזה ובחרה בחירות חירות שונות בחיים שלה. היא התגרשה! השוני מייצר התנגדות והעבירו אליה את כל הפחדים שלהן.

הזויי כמה יצורים חיים יכולים להרוג. ולפני כמה ימים הרגש שלא יכלה יותר לסבול עצב ובדידות, החליטה להרוג את עצמה. היה לה כל כך רע. בצדק. גם אני הייתי רוצה למות עם ראש, פנימי בתוכי, שמייצר עם חשיבה שלילית, הרבה רעשים ובעיקר המון פחדים.

ראש ורגש זו זוגיות לכל החיים. עם ראש ביקורתי ושלילי כמו שלה ולפעמים כמו שלי (בעבר...), כל מה שרוצים זה לברוח. להתחיל מחדש ולרפרש מהשורש. זוגיות זה דבר מבלבל, בטח כשאין דוגמא מההורים ומהחיים. הבילבול משתלט וגם כל אחד מהצדדים משתלט ומשתמש במניפולציות כדי להיות צודק. במסווה של אהבה, נוצרים פחדים, אשמה, כעסים והרבה הרבה אכזבה.

הראש אומר: ״לא לכאן כיוונתי את חיי. אלא לא החיים שבחרתי לחיות בהם כשחקנית הראשית בסרט.״

כן. החיים זה סרט ועדיף סרט טוב. אנחנו השחקנים ועדיף מאושרים. מה לעשות שנסיבות החיים מביאים קשיים, שמשם אפשר רק ללמוד ולעלות ולפרוח לאור.

ואז... אם הצלחנו להפיץ את האור ולאפשר אהבה למי שאין, רק ממקום של דוגמא. ממקום של העצמה ושגם אני הייתי פעם אשמה, כועסת, עצובה, מלאת פחדים ותקועה... אך לא עוד. לידה מחדש מייצרת סדר, ניקיון והתחלה חדשה. הנשמה האנושית, שזו המודעות שלנו, שמתפתחת, מבקשת להיות אהבה והתפתחות. היא רוצה להיות אור. זה אמור לקרות ללא תנאים. כמו חלקיק האור - ה״פוטון״, שאינו לוקח כלום לעצמו ופשוט נותן אור. כמו שנותנים, ללא תנאים, פשוט כי אוהבים. אם אתה סובל מהאהבה שלך קוראים לזה ״ציפייה״. אהבה נקייה, נותנת רק תחושה של אושר ושיחרור.

הצעתי למטופלת היקרה שלי, שנפתח דף פייסבוק ביחד, כדי להעלות את הסיפורים שלה. היא כותבת. כדי להתחיל לצבור אהבה ולייקים מהסביבה. כרגע היא חוששת, ממה יגידו האחיות. ממה תגיד אימה...

יקרים הייתי שם. גם אני פחדתי. אפילו קבלתי נידוי ואיומים. מכל מני סוגים... אבל זה שלהם.

אני מאמינה שכשצוברים אור קטן ועוד אור קטן, נהיה אור גדול. אני בטוחה שהמטופלת שלי יכולה לעזור לאחרים ממקום של המצוקה שלה, שהפכה לעוצמה ולנתינה של אהבה.

אני עשיתי ועושה את זה וככה עושים את זה. בעיקר עושים.

מוזמנים להפיץ את המאמר כדי לעזור לכל מי שבדיכאון, שרוצה למות, שהחיים שלו סיוט. שעובר חיים של חרדות והתמכרויות מתוך הרס עצמי ועדיין לא "התעורר". התעוררות של האחריות של כל אחד להיטיב את חייו, אבל גם התעוררות בהבנה שהפחד השתלט על האהבה ושבעזרת האהבה נביא לריפויי. אנחנו מהצד לא יכולים "להעיר" אף אחד. ככל שהאינטילגנציה יותר גבוהה, כך הסבל גבוה יותר. ה"ראש" לעיתים "מפריע" לריפוי כי הוא מחפש צידוקים והיגיון בכל דבר, אבל אין היגיון בשיגעון! רק כש"הראש" ישחרר זכרונות מהעבר, קורבנות, אשמה, ביקורתיות וכו', תכנס האהבה. נותנים אהבה, מקבלים אהבה ❤️

תודה שקראתם ומוזמנים ליצור קשר

לפרטים אודות הליווי שלי

נועה בר - מטפלת רגשית

054-2118485
noabar69@gmail.com
מומלצת כמטפלת מוסמכת בטרילותרפיה באתר של ניסים אמון
דף הפייסבוק שלי
95 צפיות

נועה בר - מטפלת ומדריכה רגשית
"שטיפה אנרגטית"  "טרילותרפיה"  יוגה ומדיטציה

 

+972-54-2118485

noabar69@gmail.com

  • Facebook - White Circle

2018​ © by Noa Bar  - All rights are reserved